יום שישי, 14 במאי 2010

למה אני אוהב את אפל


לפני כמה ימים דה מרקר כתבו על ישראלית שקנתה אייפון חדש מאחת מחברות הסלולר אך המכשיר מלכתחילה לא עבד. הלקוחה חויבה ב-2500 שקל על הטסת האייפון למעבדות אפל בארה"ב לתיקון.

כאשר אייפוני היקר ונטול הביטוח מת לו לפני כחודש סחבתי את הגופה לאפל-סטור הקרוב בחשש מה. הייתי בטוח שנכונים לי מאות דולרים פלוס 10 ימי עסקים לתיקון. כאשר הגעתי לקניון התרשמתי שוב מהצורה בה הצליחה אפל להעביר את המותג שלה לסביבה הקמעונאית בצורה מושלמת. בניגוד לשאר החנויות שהלכו לאיבוד בעומס, קשה לפספס את הפאסדה המתכתית והנקייה ובמרכזה התפוח המבהיק. נכנסתי לחנות ומיד ניגש אלי בחור צעיר מצויד בגיק-שיק סטייל פרסומות Mac vs. PC, לבוש בטישירט שחורה עם עם ניים-טאג על שרשרת לבנה. האפל-גאי שלף את האייפד הדנדש שלו בנונשלנטיות והכניס אותי לתור ל-"Genius Bar", מחלקת התיקונים של אפל בעלת השם הגאוני שהופך אותה לנערצת ונחשקת כאחד.
ברבע שעת ההמתנה בה שיחקתי במוצרים בחנות הצליחה אפל לגרום לי לפתח רגשות תשוקה עזים כלפי המקבוק Air והאייפד. ואז הגיע תורי. הלכתי לעבר הג'ינייס שמעבר ל"Genius Bar" בלי הרבה תקוות. הבחור שיחק עם הגופה שתי דקות ללא הצלחה, אני כבר הייתי מוכן לשלוף את הויזה, אבל לתדהמתי שלף הבחור אייפון חדש והעניק לי אותו ללא כל תשלום. אז נכון שגם קודם הייתי מעריץ גדול של המכשיר המופלא הזה ושל אפל כמותג אבל במהלך הזה אפל עשתה גם מוניטיזציה עתידית והפכה אותי ללקוח נאמן. אני די בטוח שהלקוחה הזו של סלקום/פלאפון/אורנג' כבר לא תהיה ממש נאמנה.