לפני המעבר לניו יורק העברתי שנתיים בעיירת סטודנטים הוללת במישיגן. החיים מסביב היו פחות הוללים לאחר שהתרסקות תעשיית הרכב האמריקאית בעשור האחרון הותירה אדמה חרוכה במדינה שהתבססה כמעט כולה על התעשייה. ביקורים בערים אחרות ברחבי מישיגן היו בדרך כלל מדכאים למדי - רחובות ריקים, מוזנחים, אבטלה, פשע, מרירות. ואכן, כאשר המגזין הנחשב ניוזוויק פרסם כתבה אודות 10 הערים הגוססות בארה"ב לא הופתעתי למצוא שלוש נציגות למישיגן - דטריוט, גראנד רפידס ופלינט - כאשר לאף מדינה אחרת לא היתה יותר מנציגה אחת. רוב תושבי הערים ברשימה, למודי תלאות ומרירים למדי, היו כנראה מקבלים בהכנעה את הכללתם בעוד רשימה לא מחמיאה, הם הרי היו מתים לעוף משם אם רק היו יכולים. תושבי גראנד רפידס חשבו אחרת.
בעיר החליטו ליצור ליפ-דאב שישבור את הסטיגמה. אני יודע מה עובר לכם בראש - די כבר עם הליפ-דאב הזה! ואכן הטרנד הזה המאיס את עצמו לאחר שכל בנאדם שני וכל מותג שלישי לקחו בו חלק. מספיק לקרוא את התגובות הצוננות במזבלה לאינספור סרטוני הליפ-דאב בקמפיין של בזק בינלאומי כדי להבין את המיאוס גם בישראל. אבל גראנד רפידס החליטו לעשות משהו שונה לחלוטין. כל העיר לבשה חג ונסגרה לצילום ההפקה המדהימה הזו, בה השתתפו 5000 מתושבי העיר, בהם כבאים, שוטרים, שחקני פוטבול, מעודדות, סטודנטים, להקות, רקדניות, אופנוענים, חתנים וכלות ומי לא. ועוד לא הזכרנו את הגשר עם הזיקוקים, את המסוק הממריא אל על, והכל בטייק בודד בן 10 דקות (!). באמת מדהים. הסרטון זכה מיד בתארים הליפ-דאב הארוך בהיסטוריה והליפ-דאב עם הכי הרבה משתתפים בהיסטוריה. בשבוע שעבר מאז הוא הפך לאחד הסרטונים הפופולריים ביוטיוב וצבר יותר ממיליון וחצי צפיות. בעקבות הסרטון אף פרסמה ניוזוויק התנצלות רשמית בעמוד הפייסבוק שלה. גם התפישה האישית שלי בנוגע לגראנד רפידס השתנתה, ולראשונה התחלתי להבדיל בינה לבין שאר ערי מישיגן האומללות.
זה לא הסרטון הראשון לשיפור תדמיתה של מישיגן. כמו שכבר כתבתי, הפרסומת הטובה ביותר בסופרבול האחרון היתה לדעתי זו של קרייזלר, תחת הכותרת Imported from Detroit, אשר במרכזה החיבור האמוציונלי לעיר דטריוט. אך בסופו של יום היה מדובר בפרסומת, שהופקה ע"י חברה מסחרית, ששילמה 10 מיליון דולר עבור שידורה בסופרבול. היוזמה של גראנד רפידס מרגשת ואמיתית הרבה יותר ובאמת מעבירה את התשוקה והאהבה של התושבים לעירם. הם לא היו יכולים לעשות לעצמם שירות מיתוגי טוב יותר.
תהנו...
בעיר החליטו ליצור ליפ-דאב שישבור את הסטיגמה. אני יודע מה עובר לכם בראש - די כבר עם הליפ-דאב הזה! ואכן הטרנד הזה המאיס את עצמו לאחר שכל בנאדם שני וכל מותג שלישי לקחו בו חלק. מספיק לקרוא את התגובות הצוננות במזבלה לאינספור סרטוני הליפ-דאב בקמפיין של בזק בינלאומי כדי להבין את המיאוס גם בישראל. אבל גראנד רפידס החליטו לעשות משהו שונה לחלוטין. כל העיר לבשה חג ונסגרה לצילום ההפקה המדהימה הזו, בה השתתפו 5000 מתושבי העיר, בהם כבאים, שוטרים, שחקני פוטבול, מעודדות, סטודנטים, להקות, רקדניות, אופנוענים, חתנים וכלות ומי לא. ועוד לא הזכרנו את הגשר עם הזיקוקים, את המסוק הממריא אל על, והכל בטייק בודד בן 10 דקות (!). באמת מדהים. הסרטון זכה מיד בתארים הליפ-דאב הארוך בהיסטוריה והליפ-דאב עם הכי הרבה משתתפים בהיסטוריה. בשבוע שעבר מאז הוא הפך לאחד הסרטונים הפופולריים ביוטיוב וצבר יותר ממיליון וחצי צפיות. בעקבות הסרטון אף פרסמה ניוזוויק התנצלות רשמית בעמוד הפייסבוק שלה. גם התפישה האישית שלי בנוגע לגראנד רפידס השתנתה, ולראשונה התחלתי להבדיל בינה לבין שאר ערי מישיגן האומללות.
זה לא הסרטון הראשון לשיפור תדמיתה של מישיגן. כמו שכבר כתבתי, הפרסומת הטובה ביותר בסופרבול האחרון היתה לדעתי זו של קרייזלר, תחת הכותרת Imported from Detroit, אשר במרכזה החיבור האמוציונלי לעיר דטריוט. אך בסופו של יום היה מדובר בפרסומת, שהופקה ע"י חברה מסחרית, ששילמה 10 מיליון דולר עבור שידורה בסופרבול. היוזמה של גראנד רפידס מרגשת ואמיתית הרבה יותר ובאמת מעבירה את התשוקה והאהבה של התושבים לעירם. הם לא היו יכולים לעשות לעצמם שירות מיתוגי טוב יותר.
תהנו...
