בשבועות האחרונים כמעט שלא עדכנתי את הבלוג. מדוע? מאותה סיבה שהיקף הפרסום בישראל ירד ב-13% בחודשיים האחרונים. חברות לא הרגישו נוח לפרסם כאשר המחאה החברתית מתנהלת במלוא עוזה, וגם לי הרגיש מעט לא במקום לכתוב על מהלכים פרסומיים כאשר איפשהו הם מצטיירים כחלק מעושק הציבור ע"י הטייקונים. חשבתי לכתוב על המחאה עצמה אך הרגשתי שכתיבה מהחממה של מנהטן, הרחוקה כל כך מאותם אוהלים, גם היא מעט צבועה.
אבל סרטון בו נתקלתי היום גרם לי להחליט לכתוב על נושא עליו מזמן רציתי לכתוב. הסרטון הוא טייק אוף על הפרסומת הזכורה של תנובה מתחילת 2010 בה מיוצגת הישראליות באמצעות בתים שונים, כאשר הקריינות מוחלפת בנוסח המתאים יותר למחאה החברתית.
אם יחליטו ליף וחבריה לנהג מאבק מקביל בגופים עסקיים כדאי להם לבדוק את הגוף שעושה את זה בצורה האפקטיבית ביותר. בשנתיים האחרונות יצר ארגון גרינפיס כמה וכמה סרטונים ויראליים אשר מציבים למותגים שונים דרישה קונקרטית ופשוטה להבנה. בדומה לטייק האוף הנ"ל לפרסומת תנובה, רבים מסרטוני גרינפיס משתמשים אף הם בנכסי המותג כמו עיצוב המוצר, פרסומות וסלוגנים על מנת להגדיל את האפקט, הויראליות והזיהוי המיידי עם המותג. בסופו של יום כמעט כל הסרטונים גרמו למותגים להענות מיד לדרישת גרינפיס ולהפסיק את פגיעתם בסביבה. בנוסף בשנה האחרונה רתמו גרינפיס מאות אלפי פעילים להצפה של קירות הפייסבוק של מותגים עם דרישות ספציפיות להפסקת הפגיעה בסביבה. גם במקרים האלה תוך ימים ספורים החברות נכנעו.
אולי הדוגמא המפורסמת ביותר היא סרטון המחאה נגד נסטלה אשר השתמשה בשמן דקלים שהופק תוך תרומה להכחדת יערות הגשם. תוך ימים ספורים הודיעה נסטלה שתחליף את ספק שמן הדקלים שלה.
מחאה נגד פולקסוואגן, שעושה לובינג נמרץ באיחוד האירופי נגד המגבלות על פליטות פחמן, משתמשת בצורה חכמה בספוט המפורסם מהסופרבול האחרון שכבר הגיע ליותר מ-40 מיליון צפיות.
מחאה בשם "Unfriend Coal" נגד פייסבוק שמשתמשת בפחם על מנת לספק חשמל לחוות השרתים העצומות שלה
מחאה נגד ענקית הצעצועים מאטל בכיכובו של מי אם לא קן של בארבי. גם מאטל מסתבר תורמת לכריתת יערות הגשם בתהליכי ייצור האריזות שלה.
מחאה נגד זיהום מקורות השתייה בתהליכי הייצור של אדידס ונייקי.
מחאה נגד יצרנית החלב הניו זילנדית פונטרה על תרומתה להכחדרת יערות הגשם. אפטייזינג זה לא. תארו לעצמכם את חלב תנובה מופיע בקונסטלציה כזו.
מחאה דומה למחאה נגד שמן הדקלים של נסטלה אשר מוביל להכחדת יערות הגשם, רק שהפעם על המוקד ענקית מוצרי הצריכה יוניליבר ומותג Dove, וזאת תוך שימוש במוטיבים מהסרטון הויראלי המפורסם של המותג.
מחאה נגד קונצרן הענק ההודי טאטא, יצרן מכונית הננו המפורסמת, אשר נמל הענק שהם בנו מאיים על אוכלוסיית הצבים באיזור
עכשיו כל מה שנשאר למנהיגי המחאה זה לבחור מותג, לבחור דרישה קונקרטית, לבחור מסר פשוט וקליט, לפתח קריאיטיב עם פוטנציאל ויראלי, ולהכריז על המחאה נגד המותג במקביל למחאה נגד הממשלה. אולי אני תמים אבל אני מאמין שמנהלי השיווק יגיבו במהירות, ומחאות אלה יהוו גורם משלים מצוין למאבק העל האידאולוגי.
אבל סרטון בו נתקלתי היום גרם לי להחליט לכתוב על נושא עליו מזמן רציתי לכתוב. הסרטון הוא טייק אוף על הפרסומת הזכורה של תנובה מתחילת 2010 בה מיוצגת הישראליות באמצעות בתים שונים, כאשר הקריינות מוחלפת בנוסח המתאים יותר למחאה החברתית.
אז למה זה סוף סוף גרם לי לכתוב?
כי זהו אמנם מהלך קטנטן אבל לגמרי בכיוון הנכון. הסרטון הולך ראש בראש מול מותג ספציפי (למרות שעדיין חסרה דרישה קונקרטית), בעוד מחאת האוהלים מתמקדת בממשלה בלבד ולא באף גורם עסקי ספציפי. משעשע לחשוב שלכאורה דווקא למחאת הקוטג' הקיקיונית היו תוצאות מדידות בעוד מחאת האוהלים עצומת המימדים נעה מועדה לועדה. מובילי המאהק התפלספו בשבועות האחרונים בכל אמצעי תקשורת אודות מטרות העל האידאולוגיות של המאבק אך כמו שכבר כתבו רבים לפני קשה להבין מה הם תכלס רוצים (ארץ נהדרת והחיקוי הנהדר לדפני ליף היטיבו לתאר זאת מכל). אין פה אשמים, מאבק בממשלה הוא אולי מקיף יותר ומנסה לטפל בבעיה בשורשה אך בהגדרתו יהיה איטי ומסורבל. מאבק במגזר הפרטי הגמיש והזריז הוא מהיר הרבה יותר. מאחורי כל מוצר יש מנהל שיווק שכל מה שמעניין אותו בקומו בבוקר הוא שהמכירות לא ייפגעו. הוא או היא יעשו כל מה שביכולתם לפתור כל בעיה הנוגעת למוצרם בהקדם האפשרי. כך היו למחאת הקוטג' תוצאות מהירות יחסית (גם אם לא משמעותיות מאחר והמחלבות סבסדו את ההוזלה דרך מוצרים אחרים) אשר נתנו מושג עד כמה חברות עסקיות מסוגלות להגיב במהירות. דוגמא נוספת ראינו בהתקפלות של שופרסל בעקבות איום החרם של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א. במקביל ראינו עשרות רבות של קבוצות פייסבוק נפתחות חדשות לבקרים עם מחאות וחרמות שונות ומשונות, כגון חרם על חברות הדלק הגדולות, מחאה על עמלות הבנקים דרך משיכת המשכורות, חרם על מותגים ספציפיים ועוד. אף אחד מהנ"ל לא צלח מאחר והיו אלה יוזמות ספורדיות, מנותקות, אשר לא זכו לתקשור מאסיבי. ופה כוחם של מנהיגי המאבק - אמנם צריך להאבק בריכוזיות במשק בדרכים חקיקתיות ובאמצעות פיקוח ממשלתי, אך במקביל ניתן לנהל מאבק נגד הגופים העסקיים עצמם. אם מדי מספר שבועות היו מכריזים ראשי המאבק על מחאה עם מסר פשוט וקליט ודרישה ספציפית מגורם עסקי מסוים אני מאמין שהעניין היה צובר תאוצה ומסייע למאבק העיקש והאיטי מול גורמי הממשלה. אם יחליטו ליף וחבריה לנהג מאבק מקביל בגופים עסקיים כדאי להם לבדוק את הגוף שעושה את זה בצורה האפקטיבית ביותר. בשנתיים האחרונות יצר ארגון גרינפיס כמה וכמה סרטונים ויראליים אשר מציבים למותגים שונים דרישה קונקרטית ופשוטה להבנה. בדומה לטייק האוף הנ"ל לפרסומת תנובה, רבים מסרטוני גרינפיס משתמשים אף הם בנכסי המותג כמו עיצוב המוצר, פרסומות וסלוגנים על מנת להגדיל את האפקט, הויראליות והזיהוי המיידי עם המותג. בסופו של יום כמעט כל הסרטונים גרמו למותגים להענות מיד לדרישת גרינפיס ולהפסיק את פגיעתם בסביבה. בנוסף בשנה האחרונה רתמו גרינפיס מאות אלפי פעילים להצפה של קירות הפייסבוק של מותגים עם דרישות ספציפיות להפסקת הפגיעה בסביבה. גם במקרים האלה תוך ימים ספורים החברות נכנעו.
אולי הדוגמא המפורסמת ביותר היא סרטון המחאה נגד נסטלה אשר השתמשה בשמן דקלים שהופק תוך תרומה להכחדת יערות הגשם. תוך ימים ספורים הודיעה נסטלה שתחליף את ספק שמן הדקלים שלה.
מחאה נגד פולקסוואגן, שעושה לובינג נמרץ באיחוד האירופי נגד המגבלות על פליטות פחמן, משתמשת בצורה חכמה בספוט המפורסם מהסופרבול האחרון שכבר הגיע ליותר מ-40 מיליון צפיות.
מחאה בשם "Unfriend Coal" נגד פייסבוק שמשתמשת בפחם על מנת לספק חשמל לחוות השרתים העצומות שלה
מחאה נגד ענקית הצעצועים מאטל בכיכובו של מי אם לא קן של בארבי. גם מאטל מסתבר תורמת לכריתת יערות הגשם בתהליכי ייצור האריזות שלה.
מחאה נגד זיהום מקורות השתייה בתהליכי הייצור של אדידס ונייקי.
מחאה נגד יצרנית החלב הניו זילנדית פונטרה על תרומתה להכחדרת יערות הגשם. אפטייזינג זה לא. תארו לעצמכם את חלב תנובה מופיע בקונסטלציה כזו.
מחאה דומה למחאה נגד שמן הדקלים של נסטלה אשר מוביל להכחדת יערות הגשם, רק שהפעם על המוקד ענקית מוצרי הצריכה יוניליבר ומותג Dove, וזאת תוך שימוש במוטיבים מהסרטון הויראלי המפורסם של המותג.
מחאה נגד קונצרן הענק ההודי טאטא, יצרן מכונית הננו המפורסמת, אשר נמל הענק שהם בנו מאיים על אוכלוסיית הצבים באיזור
עכשיו כל מה שנשאר למנהיגי המחאה זה לבחור מותג, לבחור דרישה קונקרטית, לבחור מסר פשוט וקליט, לפתח קריאיטיב עם פוטנציאל ויראלי, ולהכריז על המחאה נגד המותג במקביל למחאה נגד הממשלה. אולי אני תמים אבל אני מאמין שמנהלי השיווק יגיבו במהירות, ומחאות אלה יהוו גורם משלים מצוין למאבק העל האידאולוגי.
