בקמפיין הטוב של כל הזמנים מבחינתי, המטה של ברק אובמה יצר עושר גדול של קמפיינים התומכים באובמה ובנוסף לא מעט קמפיינים היוצאים נגד ג'ון מקיין. ההבדל? בעוד רוב הקמפיינים החיוביים היו חתומים ע"י מטה אובמה, הקמפיינים השליליים, כאשר בראשם הפורטל The REAL McCain, היו אנונימיים לחלוטין. כוחם של הקמפיינים השליליים נבעה מהעובדה שהם לא שיקפו דבר על אובמה עצמו אלא רק הוסיפו מידע למחשבה על המתחרה. לא כך הדבר ב-"We Con the World" שאני בטוח שכולכם כבר ראיתם.
לפני כמה ימים הופתעתי לקרוא על חברת המחשבים ה-"פטריוטית" אשר החליטה לתת פרס של 10000 שקלים לאתר לאטמה, יוצרי הסרטון. מהי סיבת הפרס? הסרטון, אשר הופק לאחר אירוע הפלוטילה הטרגי, "התמודד מול גל הגינויים האנטי ישראליים והאנטישמיים אשר הציפו את רשת האינטרנט".
יענקל'ה רוטבליט כבר כתב לפני שנים רבות "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אני כמובן חווה את זה כמעט על בסיס יומיומי כאשר הדברים שעוברים עלי בארה"ב נותנים פרספקטיבה על החיים בארץ, בעיקר לטובה אבל לעיתים גם לרעה. כישראלי שחי מחוץ לבועת הישראליות אני יכול להבין מדוע הסרטון הפך לסוג של קונצנזוס בארץ אבל באותו זמן להבין גם כיצד הסרטון מחוסר כל רלוונטיות כאשר הוא יוצא מהישראליות הדחקאית לצופים בינלאומיים. בניגוד לקמפיינים השליליים של קמפיין אובמה אשר לא פגעו באובמה עצמו, סרטון כזה, ישראלי במפגין, מדגיש עוד יותר את תפישת אנוכי ואפסי הידועה, את הצדקנות הבלתי מתפשרת וברמה מסוימת אפילו את הגזענות. אני לא טוען שלא נעשה לנו עוול בתקשורת הבינלאומית אבל ההתמודדות צריכה להיות מותאמת לקהל היעד. קהל היעד של הסרטון הדחקאי הוא ישראלים ותומכי ישראל - המשוכנעים שלא זקוקים לשכנוע. אני די בטוח שהשוודי שצפה בו רק פחות מחבב אותנו לאחר הצפייה.
