לפני כמה חודשים יצא לי לתפוס בטיסה את הסרט אינויקטוס המתאר כיצד הצליח נלסון מנדלה לקרב בין השחורים ללבנים בדרום אפריקה. מסתבר שמלבד היותו מנהיג עצום ובעל חזון הוא היה גם איש קריאיטיב לא רע. הבחור הבין שהדרך לקרב בין שתי הקבוצות היא ליצור מטרה לאומית משותפת ומצא את המטרה הזו בגביע העולם בראגבי אשר נערך בדרום אפריקה באותה השנה. מנדלה לא היה הראשון שראה קשר בין יישוב מחלוקות פוליטיות לספורט. ספורט שימש כלי גם בעימותים בין הודו ופקיסטן (קריקט), בין הפלגים השונים בספרד (כדורגל), בין ארה"ב וסין (טניס שולחן) ועוד. האמת היא שכבר המשחקים האולימפיים הראשונים ביוון ב-1896 נועדו לאפשר הפסקת אש בין קבוצות שונות. זה היה הבסיס לרעיון אולימפיאדת תל אביב-עזה 2020 שעשה כמה כותרות בתקופה האחרונה.
התחלתי לחשוב על כל הנושא בעקבות שיחה עם האנשים הטובים בבאומן-בר-ריבנאי אודות מהלך The Impossible Brief שלהם, המציב אתגר למצוא פתרון קריאיטיבי לקירוב בין ישראלים לפלשתינאים. האמת שכאשר שמעתי על השקת הקמפיין בפסטיבל קאן העניין נראה לי די גימיקי והייתי סקפטי למדי. הרי אנחנו כולה פרסומאים חשבתי, מה לנו ולפתרון מחלוקת פוליטית שרבים וגדולים מאיתנו נכשלו בפתרונה. אבל כאשר התחלתי לחשוב על האפקט של מהלכים א-פוליטיים כמו ספורט על פוליטיקה ובכלל על הכח של מהלכים קריאיטיבים לעשות שינויים חברתיים (ע"ע הסרט "אמת מטרידה" של אל גור, הצמיד של לאנס ארמסטרונג או פרוייקט RED של בונו) הבנתי שאולי יש פה משהו. האם באמת ניתן למצוא פתרונות קריאיטיבים שאולי לא יפתרו את המשבר אבל יצליחו לקרב בין אנשים? המהלך אשר רץ כבר יותר מחודש הספיק לאסוף רעיונות מעניינים ודחקאיים כאחד ובינהם - החלפת זקנים (ישראלים יגדלו ופלשתינאים יקצצו), תחרות הכנת חומוס, ביום פלישת חייזרים בשביל ליצור איום משותף או אכילת ממרח מרמייט (כי יש בו הרבה אבץ שזה מסתבר מרגיע). אני בטוח שהפוטנציאל גדול הרבה יותר.
אז קדימה - אתם מוזמנים להביא אותה בפיצוח בעמוד הפייסבוק של המהלך. גם פיצוח האפרטהייד התחיל כאמור בפיצוח קריאיטיבי אחד חכם.
